הפורש ומשפחתו

"אני לא צריך שיעשו לי אירוע פרידה", "לא רוצה מסיבה", אני לא אוהב אירועים כאלה", "מבחינתי זה מיותר" וכו' וכו'.. אלו הן תשובות שכיחות של פורשים המסתייגים מאירוע הפרישה שרוצים לערוך להם.

אירוע הפרישה שמקיימים לפורש נתפס בטעות – כאירוע המיועד לפורש בלבד..

אך חשיבותו מעבר להתייחסות לפורש בהתייחסות לסביבתו הקרובה והמשמעותית.

אירוע הפרישה מהווה "טקס מעבר" שבו מכריזים על הפורש כמי שמשנה את הסטטוס שלו. בדיוק כמו ברית המילה מגדיר את הרך הנולד כיהודי, בר/בת המצווה על התבגרות של הנער/ה. כך טקס החתונה חושף ומכריז על שני יחידים כזוג נשוי ועד לוויית הנפטר וטקס הקבורה המיועדים לנפטר אך חשובים לא פחות ואולי אף יותר לנותרים… האמור נכון גם לטקסים במוסדות ההשכלה השונים, טקסי הסיום והמעבר בצה"ל וכך גם אירוע פרישה המכריז על שינוי הסטטוס של הפורש.

במילים אחרות כוחו של טקס המעבר בהכרזה ובהפנמה לפורש ולמשפחתו, שסטטוס האדם השתנה, הוא עובר ממעמד חברתי אחד למעמד חברתי אחר.

בטקס המעבר, מקובל לתאר 3 שלבים במעבר מסטטוס לסטטוס.